אודות רמות נפתלי

הוא משתייך לתנועת המושבים ולמועצה האזורית "מבואות החרמון".
אדמות הישוב נרכשו בין השנים 1937-1945 משתי משפחות נוצריות בלבנון ומשפחה כורדית מדמשק. על מלאכת הרכישה ניצח יוסף נחמני, מנהל משרד הגליל המזרחי של קק"ל. ראשיתו של הישוב כהיאחזות פלמ"ח באפריל 1945, אליה נשלח גרעין "בני פלד" שמנה 24 צעירים בוגרי מקווה ישראל, יוצאי פלוגה ד' של הפלמ"ח בפיקודו של בן עמי טמיר, לשם שמירה על הקרקע והכשרתה לעיבוד חקלאי. לאחר תום מלחמת העולם השנייה עלו למקום שתי קבוצות של חיילים משוחררים מהצבא הבריטי, ארגון "וינגייט" – יוצאי פלוגות הלילה וארגון "המתנדב". חברי הקבוצות התארגנו להתיישבות עוד בהיותם בצבא והתאחדו לארגון אחד. בתקופה זו נבנתה מצודת רמות נפתלי ע"י חברי היישוב והמחלקה הטכנית של הסוכנות היהודית במתכונת המצודות שנבנו בחוקוק ובביריה ובה התגוררו החברים. בחצר המצודה וסביבה הוקמו מבני המשק – רפת, לול, ארנביה, אסם ומחסנים.

במלחמת העצמאות נותק הישוב מאספקה היות והבריטים מסרו את מצודת נבי יושע לערבים והנסיונות לכבוש אותה בחודש אפריל 1948 עלו באבידות כבדות. ב-1 במאי 1948 פתח צבא ההצלה הערבי בפיקוד אדיב שישאקלי בהתקפה על ג'בל אל בילאווי (כיום: הר זמר) בה נחפרו עמדות הגנה ועל המצודה שמצפון לו. בהתקפה השתתפו כוחות משוריינים וכ-300 לוחמים רגליים. רק במאמץ ניכר, שכלל הטלת פצצות מאולתרות משני מטוסים קלים, נהדפו גלי ההתקפות בחמשת ימי הלחימה הגיעו לישוב שתי תגבורות של הפלמ"ח וב-5 למאי פונו פצועי הקרבות דרך הואדי לכביש שבעמק ומשם לאיילת השחר. אלמנתו של אורד וינגייט טסה מעל הישוב במטוס קל והטילה ממנו את ספר התנ"ך של בעלה עם איגרת עידוד. ב-14 למאי 1948, מיד לאחר הכרזת המדינה ולקראת פלישה אפשרית של כוחות צבא לבנון, יצא הגדוד השלישי של הפלמ"ח ברגל לרמות נפתלי ומשם המשיך לקרב קשה במלכיה. ב-17 למאי 1948 נכבשה משטרת נבי יושע ובכך הסתיימו הקרבות על רמות נפתלי. האיום על רמות נפתלי הוסר סופית בחודש אוקטובר 1948 לאחר כיבוש מלכיה במסגרת מבצע "חירם". במהלך הקרבות נפלו 7 חללים על הגנת רמות נפתלי ונזק רב נגרם למבנים.

אחרי המלחמה עזבו רוב המייסדים את המקום והוא תוגבר בעולים חדשים. בשנים אלה ניבנו בתים חדשים בגבעת המענית, מצפון למצודה. בשנות ה- 50 של המאה הקודמת סבל המושב מקשיים כלכליים וחברתיים חריפים, שבעקבותיהם פורק המושב וניטש, ונותרה בו משפחה אחת בלבד – משפחת קפמן: בתיה, אליעזר ושלושת ילדיהם. במשך כשלוש שנים חיה משפחת קפמן לבדה בישוב, ובשנת 1963 הצטרפו אליה בני מושבים מהגליל, הקימו משפחות ופיתחו את ענפי החקלאות.

המתיישבים החדשים התגוררו תחילה בבתים הנטושים של הגרעין הראשון בגבעת המענית, ובתוך כמה שנים נבנו למרגלות הגבעה בתים חדשים שזכו עם הזמן להרחבה ביוזמת החברים. בשטחים החקלאיים שבעמק קדש, שגודלם כ-3,000 דונמים, מגדלים חברי רמות נפתלי תפוחים, אגסים, וענבי יין, לצד לולי פטם שרובם נבנו מחוץ לשטח הישוב. במושב התפתח ענף התיירות הכפרית והמושב נחשב למשגשג בכל הגליל העליון.
כיום חיים ביישוב 600 תושבים ב- 113 נחלות חקלאיות ו- 30 מגרשי הרחבה קהילתית.